חולים בסוכרת סוג II מהווים כ 85% מכלל חולי הסוכרת . בארה"ב צופים במספר חולי הסוכרת סוג II יגיע לכ- 600 מיליון איש בשנת 2035.
סוכרת סוג II מאובחנת בבדיקת המוגלובין מסוכרר – HbA1c . הערך המספרי של הבדיקה הוא סמן לרמת הסוכר הממוצעת בדם בשלושת החודשים האחרונים
ערך של HbA1c עד 5.7% נחשב תקין.
ערך של HbA1c בין 5.7% ל 6.5% נחשב למצב פרה-סוכרתי.
ערך של HbA1c מעל 6.5% נחשב כסוכרת.
הערך המספרי הזה חשוב אבל חומרת המחלה מושפעת מגורמים נוספים כמו: משקל, גיל ומחלות נוספת.
איך כל זה קשור לשתלים דנטליים?
סוכרת קשורה קשר הדוק עם מחלת חניכיים ואובדן עצם סביב שיניים. יתכן שסוכרת תשפיע באותה צורה גם על שתלים דנטליים ואז הם לא ישרדו בפה לאורך זמן.
מחקרים רבים בדקו את הנושא הזה. רוב המחקרים התרכזו בפרוצדורה הרגילה של שתלים דנטליים. כלומר, השתל הוחדר לעצם באזור מחוסר שיניים שעבר החלמה ולא לאחר עקירה או במקרים של "שיניים ביום אחד".
נושא נוסף שעמד על הפרק הוא מה קורה שיש לנו סוכרת סוג II אבל היא נשלטת. לדוגמא, יש לנו ערך של HbA1c מעל 6.5%. אבל לא הרבה, בין 7% ל 8% . אנשים עם סוכרת כזו מכונים חולים עם מחלה נשלטת.
בעיה נוספת הם חולים עם ערך של HbA1c מעל 8% . אלו אנשים עם מחלה לא נשלטת.
רוב החולים האלו זקוקים גם לשתלים דנטליים. מה יקרה לשתלים?
החלטנו לבדוק מה קורה בארץ עם החולים האלו ומה קורה עם השתלים הדנטליים? האם הם מאבדים יותר עצם? האם הם שורדים פחות?
הנתונים שאני מביא כעת מבוססים על שלושה מחקרים שביצעה קבוצת חוקרים בראשותי ופורסמו בספרות המקצועית אחרי ביקורת עמיתים.
ראשית היה עלינו לבדוק מה המצב אצל אנשים בריאים שעברו השתלה בשיטות שונות, הקלסית, השתלה מיידית והעמסה מיידית (שיניים ביום אחד) . התרכזנו במטופלים ששמרו על היגיינה אורלית תקינה וביקורות שגרתיות אצל רופא השיניים שלהם. המעקב היה ארוך טווח. על השתלים לתפקד מעל 5 שנים לפחות. רוב השתלים הדנטליים תיפקדו 8 שנים בממוצע.
אצל מטופלים בריאים לא מצאנו הבדלים סטטיסטיים בן שתלים שהוחדרו בעצם בריאה או מייד לאחר עקירה. לא מצאנו הבדל סטטיסטי גם בין שתלים שהועמסו עם כתרים זמניים מייד לאחר ההשתלה לבין שתלים שבהם המתינו להחלמה בין 3-6 חודשים. צריך לציין שלמרות שלא היו הבדלים סטטיסטיים בין השיטות השונות עדיין איבדנו יותר שתלים דנטליים במקרים של השתלה מייד לאחר עקירה או במקרים שבהם מסרנו למטופל כתרים זמניים על השתלים (שיניים ביום אחד).
המסקנה הייתה שאין הבדל בין שיטות שונות של החדרת שתלים דנטליים או השיקום שלהם לאורך זמן.
המחקר השני בדק חולי סוכרת עם מחלה נשלטת. כלומר ערך של HbA1c בין 7% ל 8%. גם בחולים אלו בדקנו את אותם מקרים. שתלים דנטליים שהוחדרו בשיטה הקלסית או שתלים שהוחדרו מייד לאחר עקירה. בדקנו גם מה קורה עם מעמיסים את השתלים עם כתרים מייד או ממתינים 3-6 חודשים.
במחקר זה התרכזנו בחולים עם זמן מעקב ארוך. מעל חמש שנים לפחות.
כאן מצאנו שהשתלים שהוחדרו בשיטה הקלסית, כלומר בעצם בריאה איבדו פחות עצם לאורך זמן מאשר שתלים שהוחדרו מייד לאחר עקירה.
המחקר השלישי בדק את אותם נושאים אבל במחולי סוכרת סוג II עם מחלה לא נשלטת. חולים אלו ערך של HbA1c מעל 8% ומגיע לעיתים ל 10% .
את הקבוצה הזו הישוונו לחולים נשלטים עם ערכים של HbA1c בין 7% ל 8%.
התוצאה לא הפתיעה אותנו.
שתלים דנטליים שמבוצעים בחולי סוכרת סוג II שלא מאוזנים מאבדים יותר עצם מאשר אצל חולים נשלטים וכמובן שהם מאבדים עצם יותר מאשר שתלים דנטליים אצל אנשים בריאים.
תוצאה מפתיעה נוספת שמצאנו הייתה שחולים לא מאוזנים עם שיניים תותבות שמחוברות בשתלים, השתלים הדנטליים מתחת לתותבות מאבדים יותר עצם משתלים דנטליים ששוקמו עם כתרים רגילים.
לסיכום: חולי סוכרת חייבים לשמור היטב על היגיינה אורלית ועל השיניים שלהם.
כמובן שעליהם לשמור על ערכי הסוכר בדם נמוכים ככל האפשר.
על הרופאים לזכור שצריך להשגיח על חולים אלו במשנה זהירות.
