במאמר הקודם התייחסתי להחלפת שן בודדת בשתל. במאמר הזה אני רוצה להציג את המצב השני הנפוץ שבו חסרות שתי שיניים טוחנות באחד הצדדים של הפה.
מדוע חשוב להשלים חוסר שיניים בצד אחד? הרי אפשר לאכול עם השיניים בצד השני של הפה?
צריך להבין שאם לא משלימים שיניים אחוריות קורים מספר דברים שמשפיעים על בריאות הפה. השינויים איטיים ואנחנו לא שמים לב אליהם אבל עם הזמן הנזק מצטבר ואז מורכב יותר לתקן אותו.
השינוי הראשון שקורה הוא הלעיסה בצד אחד. כתוצאה מכך יש עומס על השיניים בצד זה בלבד. אם יש על שיניים אלו סתימות גדולות או כתרים העומס יגרום לבלאי גדול יותר לשחזורים. הדבר השני שקורה הוא שהלעיסה בצד אחד גורמת לעיתים להתפתחות שריר לעיסה גדול יותר בצד זה ואז הפנים הופכות להיות לא סימטריות וכאילו נפוחות יותר בצד אחד.
דבר נוסף שקורה הוא שעומס הלעיסה עובר גם לשיניים קדמיות יותר. שיניים אלו לא בנויות ללעיסה ואז אם יש לנו גם מחלת חניכיים וגם עומס לעיסה, השיניים הקדמיות יכולות לזוז ממקומם ואנחנו נראה שנפתחים מרווחים בשיניים אלו.
תופעה נוספת היא שאם אין שיניים נגדיות, השיניים שנשארות בפה משנות את מיקומם. בדרך כלל הן עולות מעל השיניים הקיימות ואז יוצרות גם מראה אסתטי לקוי.
כעת ברור לנו שאנחנו צריכים להוסיף את השיניים החסרות.
ניקח לדוגמא את המקרה שהזכרנו שבו חסרות שתי שיניים טוחנות. נראה שיספיקו לנו שני שתלים, אחד במקום כל שן אבל זו לא התשובה הנכונה.
יש הבדל גדול בין שן לשתל. שן טוחנת נשענת על שניים או שלושה שורשים. שטח המגע של שורשי השן עם העצם הוא גדול. אם נשים שתל אחד במקום כל שן ועליו כתר בגודל של השן החסרה, נקבל תמיכה לכתר שהיא בממוצע מחצית מהתמיכה שהיינו מקבלים משורשי השן. ברור לנו ששתל כזה שיש עליו עומס עצום לא ישרוד לאורך זמן.
כדי לפתור את הבעיה אנחנו נוהגים להקטין את הכתר שעל השתל אבל אז גם השטח שעליו אנחנו לועסים קטן יותר. לכן כאשר חסרות לנו שתי שיניים אנחנו נוהגים לשים לפחות שלושה שתלים.
לעיתים יש אפשרות לעשות שני שתלים ועליהם להרכיב שלוש שיניים. לצורך זה השתלים התומכים צריכים להיות ארוכים ורחבים. לא תמיד המצב של העצם מאפשר לשים שתלים ארוכים או רחבים. התנאים בחלל הפה, העצם, כוחות הלעיסה והשיניים הנגדיות הן אלו שמנחים את הרופא המשקם כמה שתלים לבצע לצורך שיקום מוצלח.
