כאשר אנחנו מבצעים שתל דנטלי, האינטרס המשותף של הרופא והמטופל הוא שהשתל והכתר ישרדו בפה זמן ארוך ככל שניתן.
מה קובע את השרידות של שתלים דנטליים?
מקובל לחשוב שאם הצד הכירורגי של החדרת השתל עבר בהצלחה, השתל ישרוד זמן רב.
זה לא מדויק. אנחנו מתייחסים להשתלה כחלק כירורגי של פעולה שיקומית. כלומר, כל הפעולה מרגע תכנון ההשתלה ועד מסירת הכתר על השתל וכמובן, המעקב אחריו, הם פעולה שיקומית של החזרת שן לפיו של המטופל. המרכיב הכירורגי חשוב אבל הוא לא העיקר.
כאשר המטופל סובל מחוסר שיניים, על הרופא המשקם להחליט לכמה שתלים דנטליים הוא זקוק כדי שנוכל להחזיר לו את האפשרות לאכול וכמובן את המראה האסתטי.
מספר השתלים תלוי כמובן בסוג השיקום, כתר בודד, גשר או תותבת. אך לא רק בכך, אלא מה מצב השיניים בלסת הנגדית, האם זו תותבת , שיניים טבעיות או שתלים. כל אחת מהאפשרויות הללו משנה את הכוחות המופעלים בזמן לעיסה ומכאן את מספר השתלים ואפילו את צורת הכתרים.
נתחיל עם הדוגמה הפשוטה ביותר של אובדן שן טוחנת אחת. גם באובדן שן אחת יש הבדל בין שן טוחנת בלסת עליונה ובין שן טוחנת בלסת תחתונה. במה דברים אמורים?
נתחיל בגודל הפיזי של השן. שן טוחנת בלסת תחתונה מלבנית יותר. ה"אורך" שלה הוא בסביבות 11 מ"מ. שן טוחנת עליונה מרובעת יותר והרוחב הממוצע הוא בין 8-9 מ"מ.
למה זה חשוב? נתחיל מכך שאם שן טוחנת תחתונה חסרה והמרווח בין השיניים שנותרו הוא בסביבות 11 מ"מ. המרווח הזה מאפשר להכניס שתל אחד רחב או שני שתלים צרים. רוחב השתל משפיע על פיזור כוחות הלעיסה בזמן האכילה. צורת הכתר גם משפיעה על כוחות הלעיסה.
אם נשים רק שתל אחד נצטרך להרכיב על השתל שן "צרה" יותר כדי להפחית מהכוחות בזמן הלעיסה. אם נחדיר שני שתלים נוכל לשנות את צורת הכתר בהתאם.
מה החשיבות של פיזור כוחות הלעיסה?
כאשר אנחנו לועסים על שיניים טבעיות, מתחת לכל שן ישנה רקמה הנקראת "ליגמנט פריודונטלי" הרקמה הזו משמשת כבולם זעזועים וגם נותנת לנו הזהרה אם אנחנו לועסים חזק מדי.
בשתלים אין לנו את הרקמה הזו והשתל מחובר ישר לעצם. לכן, כל כוחות הלעיסה עוברים ישירות לעצם ויכולים לפגוע בה.
הכתר הוא זה שמחלק את כוחות הלעיסה על השתל תוך התחשבות באורך השתל. הצורה שלו, השיניים הנגדיות ועוד גורמים נוספים כמו כוחות שרירי הלעיסה וצורת הסגר.
בלסת עליונה כפי שכתבנו קודם, השן מרובעת יותר. כאן בדרך כלל מחדירים שתל אחד רחב.
בלסת העליונה המצב שונה כי בזמן העקירה העצם בלסת העליונה נספגת כלפי פנים. אם השתל ממוקד במרכז העצם והכתר ממש מעליו יתכן וייוצר מצב שהכתר יהיה שקוע פנימה וייתן תוצאה אסתטית לא טובה.
עד כאן, על קצה המזלג, השיקולים בשיקום של שן אחת חסרה. ככל שחסרות יותר שיניים כל השיקולים מורכבים יותר ומחייבים מיומנות שיקומית גבוהה יותר.
כל השיקולים האלו הם באחריותו של הרופא המשקם והוא האחראי לשרידות לאורך זמן של השיקום על השתל.
